מעמדם של יורשים אחר יורשים בצוואה

התא המשפחתי המסורתי המורכב מבני זוג (בין שהינם נשואים ובין אם לאו בין שהינה גבר ואשה ובין שהינם ממין אחד) ומילדיהם של בני זוג אלה (בין שהינם ילדיהם הביולוגיים ובין שהינם ילדיהם המאומצים), הביא את מחוקק הירושה ליצור מציאות משפטית המאפשרת לבני הזוג להוריש בצוואה את רכושם זה לזו וזו לזה, בצוואות שיערכו הם האחד לטובת מישנהו, כאשר לאחר פטירתו לבית עולמו שלהאחרון מביניהם, או בהתקיימו של תנאי שנקבע בצוואות אלה, יירשו את הרכוש שנותר, דרך כלל, ילדיהם של בני זוג אלה או מי שנבחרו לרשת אותם , אחר פטירתם של שניהם, לבית עולמם.
המציאות המשפטית הזו קרוייה בחוק הירושה בשם: “יורש אחר יורש”.

חוק הירושה, התשכ”ה-1965 הדן במעמדו של יורש אחר יורש, קובע בסעיף 42 לחוק דברים, בזו הלשון:
“42. (א) המצווה רשאי לצוות לשניים על מנת שיזכה השני אחרי שזכה הראשון; השני יזכה במות
הראשון או בהתקיים התנאי או בהגיע המועד שנקבע לכך בצוואה, הכל לפי המוקדם יותר.
(ב) הראשון רשאי לעשות במה שקיבל כבתוך שלו, והשני לא יזכה אלא במה ששייר הראשון;
אולם אין הראשון יכול לגרוע מזכותו של השני על ידי צוואה”.
קריאת הוראות סעיף זה לחוק הירושה מגלה, כי היורש הראשון רשאי לעשות ברכוש שקיבל, כבתוך שלו ואילו היורש השני יירש, בבוא הזמן שנקבע לכך בצוואה, או בהתקיים התנאי שנקבע בצוואה, רק את מה ששייר לו היורש הראשון. המגבלה היחידה המוטלת על היורש הראשון , בסעיף זה, הינה המגבלה המונעת ממנו לגרוע מזכותו של היורש המיועד לרשת אותו, בבוא יום או בהתקיימו של תנאי שנקבע לצורך כך, בצוואות או בצוואה, על ידי עריכת צוואה בה יצווה את הרכוש שירש או שנותר מהירושה, לאחר או לאחרים.
.
מניסיוני כנוטריון לצוואות , כמי שעוסק בעריכת צוואות משך שנים רבות, יודע אני כי בני זוג החיים זה עם זו וזו עם זה בהרמוניה, לאורך שנים, חוששים כי בן הזוג שיוותר בחיים, לאחר פטירתו של בן הזוג האחר, לאחר אריכות ימים ושנים, לבית-עולמו “ישתגע”, פתע פתאום ויתאהב לאחר המוות בבן זוג חדש או בבת זוג חדשה ויעביר להם את רכושו ,תוך שבן זוגו זה, יוותר עירום ועריה.במצב דברים זה, הרי ילדיהם של בני הזוג יקופחו ולא יקבלו את חלקם ברכושם של בני-זוג אלה שנצבר במשך שנות חייהם המשותפים, כאשר רכוש זה יעבור לאחרים, דוגמת בן הזוג החדש או בת הזוג החדשה.

.כדי למנוע מציאות דברים שכזו נעזרים בני-זוג שכאלה במכשיר המשפטי שהעמיד להם המחוקק, על ידי עריכת צוואות הדדיות זה כלפי זו וזו כלפי זה, באופן שהם מורישים איש למישנהו את מלוא רכושם ולאחר מכן מורישים הם את רכושם לילדיהם.

כך מבטיחים בני-זוג אלה את רווחתו הכלכלית של בן הזוג שנותר בחיים ואת שמירת זכויותיהם של ילדיהם, האמורים לרשת את הרכוש שיוותר לאחר שיפטרו שני בני-הזוג לבית עולמם.
החשש המקנן בקרב בני-זוג שכאלה, כי בן הזוג שיוותר בחיים עלול להיות מנוצל על-ידי בן זוג שיכיר הוא לאחר מותו של בן הזוג הקודם, מה גם שאין מדובר באנשים צעירים, אלא באנשים באים בימים. חשש זהמביא לכך כי בני-זוג שכאלה מוסיפים סעיף בצוואותיהם, המונע מבן הזוג שנותר בחיים להכניס את בן הזוג החדש לדירה המשותפת שחלקו הם יחדיו בחייהם המשותפים. בני הזוג קובעים בצוואתיהם ההדדיות כי אם יתגורר בן הזוג החדש בדירת המגורים המשותפת, הרי לא תהיינה לו כל זכויות בדירה זו וכי הוא יהיה חייב לפנותה, באופן מיידי, עם פטירתו לבית עולמו של בן הזוג השני, שנותר בחיים.
כך מנסים בני-זוג אלה לקדם ולמנוע רעה צפויה ולמנוע מבן הזוג החדש או מבת הזוג החדשה, לטעון לזכויות כל שהן בדירת מגורים זה ולמנוע מילדיהם לתפוס בה חזקה ולממש את זכותם כיורשים, בדירה זו, לאחר שנפטר לבית עולמו האחרון מבין שני הוריהם.

ישנם בני-זוג זהירים ומנוסים שאינם מסתפקים – ובצדק – בהכללת הוראה שכזו בצוואותיהם ההדדיות וכדי למנוע כל ספק שהוא בדבר מימוש רצונותיהם אלה, דואגים הם לרשום הערת אזהרה בלשכת רישום המקרקעין שתבטיח את קיום התנאי , בקשר לדירת המגורים שכללו הם בצוואותיהם ההדדיות.
הבעיה הינה, כי הכללת תנאי המונע הקניית זכויות בדירת המגורים לאחרים מלבד בן הזוג שנותר בחייים בצוואות ההדדיות או ברישום הערה בלשת רישום המקרקעין, אינה מונעת מבן הזוג שנותר בחיים, להעביר את זכויותיו בדירת המגורים לאחרים.

נכון הוא הדבר, כי סעיף 42(ב) לחוק הירושה מונע מבן הזוג שנותר בחיים לגרוע מזכויות הילדים , שהינם היורשים הבאים אחריו או לגרוע מזכויותיו של כל יורש אחר הבא אחריו על פי הוראות הצוואה, בדרך של עריכת צוואה הגורעת מזכויות יורשים אלה בצוואה, אולם עדיין יכול בן הזוג שנותר בחיים להעביר את זכויותיו בדירת המגורים לאחרים, בדרך של מכירתה או בדרך של העברתה ללא תמורה.
ניתן למנוע מציאות דברים שכזו על ידי הכללת תנאי בצוואות ההדדיות האוסר, בכל מקרה, על בן הזוג שיוותר בחיים למכור או להעביר, ללא תמורה, את דירת המגורים לאחרים. כך ורק כך יובטח מצב דברים לפיו בכל מקרה לא תעבור דירת המגורים לאחרים, לאחר פטירתו לבית עולמו של בן הזוג האחרון שנותר בחיים ודירה זו תעבור לבעלותם של היורשים הבאים, שהינם בדרך כלל ילדיהם של בני זוג.

.לא ניתן להתעלם מן העובדה, כי דירת המגורים של הינה בדרך כלל הנכס העיקרי של בני-הזוג. כל אחד מבני-הזוג יודע כי אם יקלע הוא, חלילה וחס, למשבר כלכלי יוכל הוא להסתמך על כך כי דירת המגורים תשמש לו כעוגן כספי הניתן למימוש בעת צרה. לא מעט מבני-זוג שנותרים לבדם, עם פטירתו לבית עולמו של בן זוגם מעדיפים לעבור לדיור מוגן ודירת המגורים מהווה מעין “משכתנא” או ערובה כלכלית המאפשרת להם את המעבר לדיון המוגן.

הטלת מגבלות על זכותו של בן הזוג שנותר בחיים לעשות בדירת המגורים כבשלו, לרבות מכירתה לאחרים, משכונה או שעבודה בכל שעבוד אחר, תפגע בחירותו הכלכלית של בן הזוג שנותר בחיים.
נקודה נוספת שראוי הוא לתת עליה את הדעת, בעת עריכתן של צוואות הדדיות של בני-זוג, שתלויות בה זכויותיהם של יורשים אחר יורשים, היא הגבלת מימוש סכומי כסף עד לסכום מסויים, בידי בן הזוג שנותר בחיים. שעה שבני-זוג צברו בחייהם המשותפים סכומי כסף ניכרים שדי בהם כדי לכלכל את בן הזוג שיוותר בחיים ברוחב יד ובשפע, הרי מן הראוי לשקול הקמתה של מעין קרן בצוואות ההדדיות שתבטיח קיום מכובד והולם לבן הזוג שנותר בחיים, אך תמנע ממנו מלבזבז את מלוא רכושו בשל גחמה רגעית או בשל ניצולו בידי אחרים, כך שהוא יוותר חסר כל והיורשים אחריו יצאו וידם על ראשם.
אלה הם מקצת מן השיקולים שראוי שישקול כל מי המבקש להבטיח את זכויותיו של בן-זוגו שיוותר אחריו בחיים, בדרך של עריכת צוואה הדדית והקניית זכויות לילדיו, כיורשים אחר יורשים. רשימה זו אינה מתיימרת להקיף את מכלול האפשרויות הקיימות במקרה של צוואות הדדיות, בהן מוקנות זכויות ליורשים אחר יורשים ואף אינה עוסקת בהוראה המיוחדת החלה בצוואות הדדיות. לעניין זה נתייחס ברשימה נוספת ונפרדת.